Mahane Israel (Hebrew: מחנה ישראל, Mahaneh Yisra'el) is the second Jewish neighborhood built outside the walls of the Old City of Jerusalem after Mishkenot Shaananim.

History

Mahane Israel was the first neighborhood built by residents of the Old City on their own behalf, as part of the expansion of Jerusalem in the 19th century (Hebrew: היציאה מן החומות). Mahane Israel was built by and for Jews from Maghreb. It was established by the Moroccan-born Jewish leader, Rav David Ben-Shimon in 1867. Although the neighborhood was described as very small, it wasn't significantly smaller than other neighborhoods built at the same period. Men studied in different shifts throughout the night in the central shul, Tzuf Devash, for spiritual reasons and also to fend off possible nighttime attacks. Maghrebian Jews at the end of the 19th century numbered more than 2,000 persons, comprising 25% of the entire Sephardic community in Jerusalem.

תהליך בניית השכונה ומאפייניה

בין פעליו החשובים של ר' דב"ש היו מפעלי בנייה למען אנשי עדתו. הודות להשתדלותו נבנו בתי מחסה, מוסדות חינוך, דת ורווחה לקהילתו. בין היתר הצטרף כבר ב-1869 לפעילות בניית השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות על ידי אנשי ירושלים, "מחנה ישראל". שכונה קטנה זו נבנתה ליד בריכת ממילא ושרידים ממנה נשארו באזור מלון המלך דוד עד היום. את השכונה החלו להקים כנראה כבר בשנת 1866. השכונה נבנתה במקום נמוך טופוגרפית, באזור שהוצף בחורף, בקרבת בית הקברות של ממילא. הסיבה לבחירת המיקום הלא אטרקטיבי הייתה טמונה במחיר הקרקע הנמוך. בלב השכונה הוקם בית כנסת שנקרא על שמו של דוד בן שמעון "צוף דב"ש". מספר היושבים בשכונה היה מועט (כ-30 בתי אב בסוף המאה התשע עשרה) והיא נבנתה לאט בגלל מצבה הכלכלי הרעוע של העדה. השכונה נבנתה סביב חצר מרכזית ובה בור מים. בשכונה היו, כנראה, שערים שננעלו בלילות. משבר חברתי בקהילה לאחר מות הרב ומאבקים על ירושה פגעו בשכונה. היא נעזבה מספר פעמים ונתיישבה מחדש גם במאה ה-20.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

-->